למה החיממים מסוג IP65 שלכם נהרסים כל הזמן (ואיך לתקן זאת באמת)
יש סוד קטן לגבי החיממים מסוג IP65: בדרך כלל, הרכיב החממה אינו הבעיה. ברוב המקרים, הבעיה נעוצה בנקודת החיבור של החוטים.
חשבו על זה: יש לכם חיממה שמפיצה חום עז, אך היא נמצאת בסביבה לחה או מלאה באבק. הלחות מצליחה לחדור לנקודת החיבור הזו, ושם היא נתקלת בחום העז – וכך נוצרת תהליך של חמצון מהיר. חומרי אטימה זולים אינם יכולים לעמוד בזה. הם נשברים, הבידוד נהרס, ואז יש לכם חיממה שאינה עובדת ומעגל חשמלי שנפגע.
הטריק לאטימה אמיתית
רבים משתמשים רק בדבק סיליקון רגיל. זה לא עובד – לא לאורך זמן.
אנחנו עושים זאת אחרת. אנו משתמשים בתהליך אטימה מרובה שלבים כדי למנוע חדירת מים. המפתח הוא שימוש בחומרים שעמידים בטמפרטורות גבוהות, ושיכולים “לנוע” באותו קצב כמו המבנה הקוורץ או המתכתי של החיממה.
למה זה חשוב? כי אם החומר מתרחב מהר יותר מהמבנה, הוא נפרד ממנו. נוצרת פער זעיר, שקשה לראות, אך הוא מספיק כדי שמים יוכלו לחדור. וכשזה קורה, המעגל החשמלי נהרס.
העניין הוא ב“אזור המעבר”
אי אפשר פשוט למרוח חומר אטימה על החיממה ולחשוב שזה מספיק.
כדי לקבל הגנה אמיתית מסוג IP65, צריך להשתמש בחומר אטימה שעמיד בטמפרטורות גבוהות, ושיכול לעמוד בשינויים החדים בטמפרטורה. אנו משקיעים את רוב זמננו בטיפול באזור המעבר – הנקודה שבה החוטים נפגשים עם החלק הקשה של החיממה. שם נמצא כל הלחץ. אם החומר אינו עובר בצורה חלקה ממצב קשה למצב רך, החוטים נשברים לאחר מספר מועט של שימושים. זה פשוט כל כך.
מציאת הנקודה האופטימלית
אי אפשר פשוט לאטום את החיממה בצורה מושלמת ולחשוב שזה מספיק.
אם האטימה קשה מדי, הלחץ הפנימי עולה ככל שהחיממה מתחממת. זה עלול לגרום לשבירה של המבנה הזכוכיתי או הקרמי של החיממה. זו בעיה של איזון – החומרים צריכים להיות מסוגלים “לנשום” קצת.
כשמתקינים את החיממה, חשוב להשאיר מספיק מרווח. אל תכלאו את החום באזור שבו החוטים יוצאים – אחרת תגרמו לבעיות.